צפיתי הבוקר במשחק של גולדן סטייט נגד הלייקרס בסטייפלס סנטר, ולאורך כל המשחק חשתי תחושת דה ז'ה וו מהמשחק האחרון בין שתי הקבוצות, שנערך במרץ.
שוב הלייקרס מארחים את הקבוצה שעל הנייר היא החזקה בליגה, ולא מפחדים לפרק אותה. לחבורה הצעירה בצהוב-סגול שוב נפתח התיאבון ברגע ששף קרי מגיע העירה, רק שהפעם הם עשו את זה ללא קובי בראיינט ועם הרבה יותר חוצפה. אותה גברת בשינוי אדרת.
לאחר כל משחק שאני צופה, אני נוהג להסתכל על הסטטיסטיקה, וכך עשיתי גם הבוקר. במקביל העפתי מבט על הסטטיסטיקה של המשחק ההוא מהעונה שעברה, ואז שמתי לב לקווי הדמיון המדהימים. הנה ההשוואה:
| 6/3/16 | 5/11/16 | |
| תוצאה | 95-112 ללייקרס | 97-117 ללייקרס |
| %מהשדה ללייקרס | 47.1% | 47.4% |
| %מהשלוש לווריירס | 13.3%(שיא שלילי לעונה)
4/30 |
15.6%(שיא שלילי לעונה עד כה). 5/32 |
| סטף קרי מהשלוש | 1/10 | 0/10 |
| %מהעונשין ללייקרס | 95.5% | 90.5% |
| איבודים לווריירס | 20 | 20 |
| נקודות מאיבודי כדור ללייקרס | 22 | 22 |
| חסימות | 6 ללייקרס. 3 לווריירס. | 5 ללייקרס. 3 לווריירס. |
| הלייקרס הגיעו למשחק לאחר: | הפסד לאטלנטה | ניצחון על אטלנטה |
| הווריירס הגיעו למשחק לאחר: | ניצחון על אוקלהומה כשהם קולעים 121 נק' | ניצחון על אוקלהומה כשהם קולעים 122 נק' |
| ג'וליוס רנדל: | דאבל דאבל עם 14 ריבאונדים | דאבל דאבל עם 14 ריבאונדים |
לארי נאנס מרחף מעל הטבעות, אשתקד והבוקר.
ובכל זאת, מה נשתנה?
אצל הלייקרס: אותו שלד צעיר + ברנדון אינגרם + מאמן נורמלי – אגו.
התוצאה למשוואה הזאת היא קבוצה שכיף לראות אותה. היופי האמיתי הוא שלראשונה מזה(אי פעם?) אין שחקן אחד שהוא מעל שאר השחקנים, כל המצלמות עליו, הכדורים הולכים אליו ומספר הזריקות שהוא יזרוק במשחק "נקבעו מראש". אם היו כאלה שחשבו שללא קובי ללייקרס לא יהיה שחקן קלאץ' שידע להרוג משחקים, הכירו את "סוויט לו".
לוק וולטון יודע להשתמש בלו וויליאמס נהדר ואיתו הוא הולך לשחק העונה בכל רבע רביעי (העונה הוא במקום החמישי בליגה בנקודות ברבע האחרון). כרגע הם כבר במאזן 3-3, ואלו הם המשחקים הבאים שלהם: פיניקס, דאלאס, סקרמנטו, ניו אורלינס, מינסוטה, ברוקלין. פלייאוף מישהו?
אצל גולדן סטייט: מה שגולדן סטייט עשתה בקיץ הוא ניסוי. ניסוי שלא נעשה אף פעם בסדר גודל כזה. הניסוי עונה על שאלה די פשוטה: "מה יותר קריטי בכדורסל, כוכב על או עומק?". האם באמת דוראנט שווה יותר מבוגוט, בארנס, ספייטס, ראש, אזילי וברבוסה ביחד? הניסוי עדיין בשלבים הראשונים שלו. ראש המעבדה – סטיב קר, עדיין בודק איך אפשר למקסם את הפוטנציאל ולייעל את המשחק שלו. אולי כדאי לפתוח עם קליי תומפסון על הספסל, לנסות הרכב נמוך עם דריימונד גרין כסנטר, או הרכב גבוה עם דוראנט כגארד. נגד אוקלהומה קיבלנו "טיזר" למה שיכול לקרות במידה והניסוי יעבוד, אך את התשובה המלאה נקבל בסוף העונה. בכל אופן, תהיו בטוחים שעד אז הספלאש בראת'רס לא ימשיכו לקלוע 2-20 מחוץ לקשת.
הלייקרס והווריירס יפגשו עוד 3 פעמים העונה. ב-24 וב-26 בנובמבר, וב-13 באפריל למשחק האחרון של העונה הסדירה. ה"סופר-טים" נגד ה"סופר-טאלנטד טים". לוק וולטון נגד סטיב קר. קווין דוראנט נגד ברנדון אינגרם. "הוא הבן אדם הראשון שאני מסתכל עליו ומרגיש כאילו אני רואה את עצמי במראה", ככה אמר KD על הבחירה השנייה בדראפט 16'. קרי ותומפסון נגד ראסל וקלארקסון. דריימונד גרין נגד ג'וליוס רנדל. שתי קבוצות מקליפורניה, ויריבות אחת שעוד עשויה להתפתח לאחת המרתקות בליגה.
באמת דימיון מדהים.
כל הכבוד ללייקרס על ההצגה הזו.
ליואב מודעי הצעיר: מאמר מדהים ממש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה
חבל שבשבת ניכנסים פחות אנשים לאתר כי מגיע למאמר הזה להיקרא ע"י ותר אנשים!
תודה רבה!
מגיעים…. אבל יותר לאט 🙂
כי באמצע השבוע אנשים במקום לעבוד גולשים באתר
יופי של מאמר. מרתק!!!!
תודה. גם אני נדהמתי מהמספרים הכמעט זהים.
יואב, אתה צריך לכתוב יותר. כל מאמר שלך הוא פגז והלוואי שתמצא יותר זמן לכתוב יותר!
אחלה מאמר. אני מרגיש שהנצחון בעונה שעברה היה פוקס, והנצחון הלילה היה אמיתי, ז"א נצחון כחלק מתהליך. אני אוהב את הלייקרס, הם רק צריכים סבלנות והם יהיו קונטנדרים עוד 3 שנים.
+100 תיאור מדויק.שנה שעברה זה היה פשוט פוקס כחלק מפסיטיבל קובי. הפעם ראו יכולת ולא לילה חד פעמי.
מאמר מעולה. מסכים מאוד בקשר ללייקרס, וולטון משתמש בעומק שלהם בחוכמה. גם דנג ומוזגוב הם שחקנים שמוסיפים הרבה ניסיון (אבל פחות טובים במאני טיים) וניהול המשחק שלו מעולה. אני מקווה שיתן בהדרגה יותר ויותר דקות לאינגרם.
מבחינת הווריורס עדיין יש פער תהומי בין החמישייה לספסל. הייתי נותן לדוראנט כמה דקות בערב עם החמישייה השנייה (פותח איתו, משחק איתו 3-4 דקות, מחליף אותו באיגודלה ואז מעלה מחדש כגו-טו-גאי עם המחליפים במחצית הראשונה) כי הוא שחקן שיכול ליצור הרבה הרבה יותר טוב מתומפסון.
תודה על המאמר!
דמיון מדהים בין המשחקים אבל כמו שוחרי אמר זה שונה לחלוטין. היום זה היה יכולת אמיתית עם אסטרטגיה מעולה וביצוע מושלם. וולטון עושה עבודה אדירה בלייקרס! באמת. כתבתי את זה כמה פעמים היום אבל השחקנים פשוט מחויבים אליו השנה.
לגבי ג״ס אני לא אוהב מסקנות הם עדיין מסתגלים למצב והם היו היום ביום זוועתי מהשלוש. יש להם משהו שאין לאף אחד – כפתור פירוק. בך ברוב הפעמים הכפתור הזה עובד ולפעמים לא אהל אני מאמין שבסדרה אף אחת לא תוכל לקחת אותם ברגע שהם ישתפרו עוד ועוד.
לייקרס סיימו עכשיו את השישה המשחקים הראשונים נגד קבוצות סופר קשות (סגולן פלייאוף). : יוסטון בית, יוטה חוץ, אינדי חוץ, ת׳אנדר חוץ, אטלנטה חוץ וג״ס בית במאזן מעולה ועכשיו מגיעים משחקים על הנייר יותר קלים אבל קשים יותר מנטלית כי הם פייבוריטים ברובם – עבודה של וולטון עכשיו.
דרך אגב ראיתי את הדאנק של נאנס כבר 10 פעמים וזה מועמד לדאנק השנה לפי דעתי
נכון
הליטוף שהוא נתן לו באוויר גדול
תודה רבה!
אני רואה אותם מפסידים לסאנס במשחק הבא.
לצערי אני גם רואה את זה
מקווה מאוד שלא..
למרות שבבית הם יותר טובים מבחוץ אז מקווה שלא יהיו פאדיחות
גם אני. על בטוח
לא צריך להיסחף עד כדי יריבות, ללייקרס יש דרך ארוכה עד כדי שנתייחס אליהם ברצינות.
בכל מקרה הצבע של הווריורס הוא שטח הפקר, הויתור על בוגוט מתגלה כהרסני.
הויתור על בוגוט לא מהותי :
1. בגילו ועקב הרגישות שלו לפציעות ובעיות הגב מהן הוא סובל , הוא משחק מעט דקות .
2. הגנת טבעת היא רק מרכיב אחד ממכלול ההגנה.
3. הלוחמים ילמדו את השילובים החדשים כתוצאה מחילופי הסנטרים .
4. הבעיה העיקרית כרגע של ג"ס היא אחוזי הקליעה הנמוכים לשלוש, וכתוצאה מכך לא כמה הם סופגים אלא כמה הם קולעים . האחוזים האלה יתיישרו בהמשך.
ואם לא השתכנעת , תסתכל על המאזן של דאלאס עד כה . החלפתו של זאזא בבוגוט בוודאי לא היטיבה איתה.
דאלאס שיחקה משחק אחד בהרכב מלא
הויתור על בוגוט מהותי ועוד איך, רק הנוכחות שלו בצבע משנה את קבלת ההחלטות של היריבות, גם בגילו ומצבו הפיזי הוא רים פרוטקטור מעולה, הטיילת שהייתה בצבע של הווריורס היתה פשוט בדיחה.
ואנחנו לא מדברים פה על עלית שחקני הפנים של הליגה, עם כל הכבוד לצעירי הלייקרס.
בוגוט מושלם לשיטה של הווריורס עם הצוות שם, הרבה יותר מבדאלאס.
אני לא אומר שהוא פרנצ׳ייז פלייר שישנה מקצה לקצה כל קבוצה, אני רק אומר שהוא בדיוק מה שהווריורס צריכים, סנטר גדול וחזק שמשנה זריקות ומאיים בצבע, זה הכל.
לא פלא שפאו, למרקוס וקוואיי ריסקו אותם בצבע וגם הלייקרס.
במשחק מול הלייקרס זה ממש בלט, לחטוף דאנקים מהדהדים מלאנס ג׳וניור ובלאק ורנדל, אליהופס כל התקפה שלישית, זה היה מבזה.
הם הולכים לאכול הרבה חרא בצבע השנה.
קבוצות מאומנות ומאמנים חכמים יקשו עליהם מאוד.
הלייקרס עד כה מפתיעים לטובה בעיקר בשקט של הצעירים שלהם, משחק שוטף ומהנה לצפייה שזה כבר שיפור לעומת שנה שעברה , זו עדיין לא קבוצת פלייאוף אבל בהחלט יכולה להיות שם עוד שנתיים.
נראה לי שכבר הזכרתי את זה פה כמה פעמים אבל נכון לעכשיו מצעירי הלייקרס מי שעושה את ההתקדמות העקבית ביותר זה נאנס הצעיר.
צריך לראות לאורך זמן אבל כמו שציינו מעלי עושה רושם שמבחינת ההגנה על הטבעת מורגשת העזיבה של בוגוט.שווה לנסות את מגי קצת מהבחינה הזו
מאמר מצויין
תודה רבה על הנתונים!! בהחלט דימיון רב.
וואלה, לא כזה הפתיע אותי הניצחון של הלייקרס. יש להם חבורה מוכשרת של צעירים, פלוס כמה וטרנים חביבים – לו, יאנג ודנג. לא בטוח אם זה יספיק לפלייאוף כבר העונה, אבל הם בוודאות יעשו חיים קשים להרבה קבוצות במהלך העונה, וינצחו יותר משחקים לעומת העונה הקודמת.
מרתק! תודה רבה. מעניין אם הדמיון יעבוד גם בסדרת הגמר של השנה בהשוואה לעונה שעברה..
מאמר השוואתי יפה. אבל יש עוד נתון אחד זהה בין 2 הסטיאציות . ב-2 המקרים, עם כל הכבוד לליקרס, ואני חושב שהם הולכים להשתפר השנה מאוד, ג"ס הגיעה ב-2 המקרים לערב שני של B2B בחוץ . כדאי לזכור זאת .
אז גולדן סטייט לא הגיעה לאחר בק טו בק. היה לה 72 שעות מנוחה.
צודק – הזיכרון שלי הטעה אותי . בדקתי – והטעות שלי.
הייט-אשברי היקר, לא טעית בהרבה… הווריורס הפסידה ללקיירס לפני שתי עונות לאחר בק טו בק, ב 23 בדצמבר 2014.
מאמר נהדר, תודה
מודעי יופי של מאמר ויופי של עין לגבי הדימיון בין המשחקים. גם אני מאוד מקווה שהכשרון הצעיר יממש את הפוטנציאל שלו ונראה את הלייקרס במקום הטבעי שלהם.
דבר איתי והיידה!!!
גדול!
הטור יפה מאוד, הייתי מוסיף שני דברים חשובים:
1) ה ״דה ז׳ה וו״ הוא שנה שלישית ברציפות! בדצמבר 2014 הדינמיקה והתוצאה היו זהות לאתמול. דברו על זה במהלך השידור (באנגלית) מספר פעמים…
2) האלמנט הכי משמעותי במשחק היה נפילת המתח של הווריוס אחרי הניצחון (הנפלא) על הת׳אנדרס והדריסה של פורטלנד. לווריוס יש בעית מוטיבציה נגד נמושות, ועם בוגוט ובאנרס היו משחקים אז הקבוצה היתה עם בעית אנרגיות/מוטיבציה יותר גדולה
תודה יואב, בתור אוהד לייקרס היה תענוג לקרוא
לפי דעתי מה שהביא לניצחון (לצערי השנה לא יצא לי לראות), זה האמוציות שהקבוצה הצעירה הביאה למשחק, ההזדמנות שלהם להוכיח שחבורת צעירים יכולה לדגדג (ואולי יותר מזה) את אריות הליגה. אין דבר שיותר מלהיט שחקנים צעירים מזלזול בהם, בטח כאלה כישרוניים. טולי זה עוד סיבה לאיך שהם שטפו את המגרש
כתבה מצוינת וריכוז נתונים מדהים.
לא מסכים בקשר לשאלה "כוכב מול עומק", יש כאן עוד המון משתנים אחרים (כימיה קבוצתית, אופי הכוכב, שחקנים חדשים שהגיעו ועוד ועוד…) ולכן המשוואה הזאת פשוטה מדי ולא מדויקת.
מצחיק שכתבת "בלי קובי בראיינט" אם תבדוק את ה win share שלו ב 3 שנים האחרונות תגלה שקובי לא היה נוכח גם אז.